פסק-דין בתיק ת"א 48488-07

פסק דין זה ניתן בהמשך לתביעה שהוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בת"א, והועברה בשל חוסר סמכות עניינית לידון בבית משפט השלום במסגרת ההליך שבפנינו, וזאת למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.6.98, ואשר יפורט להלן, בטל חלקית מחמת נסיבות חתימתו לטענתם, בתנאי ניצול מצוקה ועושק, כן להורות על קיזוז הנזקים שנגרמו לתובעים כנגד יתרת הסכומים שהם נותרו חייבים לבנק הנתבע על פי ההסכם, ותביעה כספית לחייב את הבנק הנתבע לשלם לתובעים את יתרת הנזקים המסתכמים לאחר קיזוז לסך של 282,612.08 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה כמפורט להלן:

אי התאמה של לוח הסילוקין להוראות ההסכם בסך של 22,034.89 ש"ח.

חיובי ריבית בחשבון בשנת 1998 בסך של 29,079.09 ש"ח.

חיוב החשבון בפעולות גזברות בסך של 81,498.1 ש"ח.

התניית שירות בשירות בסך של 75,000 ש"ח.

נזק כלכלי בסך של 75,000 ש"ח.

רקע עובדתי :

התובעת 1 הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל, העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה סיטונאית של מערכות גילוי וכיבוי אש ירוקות, אשר בשליטתו של התובע 2.

הנתבע הינו תאגיד בנקאי רשום בישראל.

ביום 19.9.91 פתחה התובעת 1 חשבון בנק אצל הנתבע שמספרו 516612, אשר נוהל בסניף ברמת גן ע"י התובע 2.

במעמד פתיחת החשבון חתם התובע 2 על כתב ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב של התובעת 1 ללא הגבלה בסכום כלפי הנתבע.

יצוין, כי קדמה להגשת התביעה דנן תביעתו של הבנק כנגד הנתבעים מיום 31.8.97 בסדר דין מקוצר, אשר התנהלה  בביהמ"ש המחוזי בת"א במסגרת ת.א. 1164/97, וזאת בגין יתרת חובם של התובעים כלפי הנתבע בסך של 1,114,974 ש"ח. לאחר שלא הגישו התובעים בקשה לרשות להתגונן, ניתן פסק דין נגדם על מלוא סכום התביעה בתוספת ריבית שנתית ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, כך שבפועל פסק דין כנגד התובע 2 ניתן ביום 13.10.97 ופסק דין כנגד התובעת 1 ניתן ביום 16.12.97 (להלן: "פסק הדין").

ביום 18.6.98 נחתם בין הצדדים הסכם לפרעון החוב על פי פסק הדין, אשר בהסכמת הצדדים הועמד על סך כולל של 955,798 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית שנתית בשיעור של 6.5%, כשסכום זה מורכב מסך של 875,000 ש"ח בגין סכום החוב בחשבון, סך של 10,043 ש"ח בגין אגרת בית משפט וסך של 70,755 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד (להלן: "החוב").

עוד נקבע בהסכם שבין הצדדים, כי החוב הנ"ל ישולם תוך פריסתו לתשלומים, ובאופן שהחל מחודש יוני 1998 ישלמו התובעים לנתבע תשלום חודשי בסך של 20,000 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע בתאריך 18.6.98 מידי ה- 1 לכל חודש קלנדרי עד לסילוק מלוא החוב, ולמעט התשלום הרביעי אשר יהיה בסך של 50,000 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע ביום חתימת הסכם זה. נקבע בנוסף, כי יש להפחית מהחוב סכומים אשר שולמו ע"י התובעים: סך של 9,957 ש"ח ששולם ביום 13.3.98 וסך של 12,560 ש"ח ששולם ביום 29.5.98.

כמו כן, התובע 2 התחייב במסגרת ההסכם להעביר לידי הנתבע מסמכי שעבוד מדרגה ראשונה על הדירה שבבעלותו לצורך רישום משכון לטובת הנתבע.

מפעם לפעם נוצרו פיגורים בהחזרי ההלוואה, אלא שהנתבע לטענתו העניק לתובעים אורכות לשם השלמת ביצועם. אולם, החל מיום 4.8.02 חדלו התובעים לעמוד בהחזרים עת הגישו כנגד הנתבע תביעה למתן פסק דין הצהרתי ותביעה כספית, ומכאן התביעה שמונחת בפני.

טענות הצדדים בכתבי טענותיהם

במסגרתה כתב התביעה מודים התובעים, כי לא פרעו את מלוא החוב שנקבע בהסכם, באופן שנותרו חייבים לנתבע סך של 60,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה, אך טוענים לביטול חלקי של ההסכם הן בנוגע לסכום החוב והן בנוגע להטלת המשכון על דירתו של התובע 2, וזאת בשל קיומם של פגמים ברצון התובעים בעת כריתתו, וכן טוענים לגרימת נזקים ע"י הנתבע בסכום העולה על יתרת החוב, ומשכך עותרים לקיזוז סכום הנזקים מיתרת סכום החוב ובחיוב הנתבע בגין יתרת הנזקים, העומדת לשיטתם לאחר הקיזוז על סך של 282,612.08 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

התובעים טוענים, כי הליך המשא ומתן שנוהל בינם לבין הנתבע לקראת כריתתו של ההסכם, היה נגוע בהפעלת לחץ, הפחדה ואיומים בדבר נקיטת הליכים משפטיים ומתוך כוונה לאלץ את התובע 2 לשעבד את דירתו הפרטית לטובת הנתבע. כן טוענים, כי חתימת התובעים על ההסכם נעשתה בנסיבות של ניצול בלתי הוגן את מצוקתם הכלכלית והדוחק הפיננסי של התובעים, באופן שפגמה בגמירות דעתם להתקשר בהסכם, אשר תנאיו גרועים מהמקובל ומהמתבקש עפ"י הנסיבות.